הרומן עם חצי האי פיליון :

יום שבת 3.9.22 יום סגרירי קצת לפני חגי תשרי . אולי לא סגרירי אלא יותר אביך . מחכה כבר שירד גשם וינקה את כל האבק שהצטבר על חיינו . צריך את הגשם הראשון הזה שאחריו יש ריח שכולם מכירים עוד מילדותם שאמרו לנו להסתכל על השלוליות החדשות שנוצרו על גבי מדרכות שנטו להתחפר באדמה הנעה עם השנים. ואז שבלולים לבנים קטנים צצים להם לחיים . היה זה לפני כמעט עשור שנים שרית להלן " טוליפ אשתי " קראה באיזו כתבת פרסום כי יש אזור ביוון שהוא חצי אי ושמו פיליון וכדאי לבקר בו . זהו אזור שלא ממש נכבש על ידי ישראלים בזמנו ומוגדר יותר כאזור אותנטי פחות מלוקק ופחות תיירותי במובנים שאנו מתכוונים כאשר אנו מדברים על איי יוון המפורסמים . אז על פי חלוקת תחומי האחריות בכל הקשור ליציאה לנופש בחו"ל שרית אחראית על לימוד מעמיק של תא השטח המיועד לטיול ואני על שאר הפרוצדורות והלוגיסטיקות . אחרי מחקר בחרה שרית ללון במתחם צימרים סמוך לכפר זגורה בחלק המזרחי של פיליון אצל איזה ישראלי שכבר נחשב בן בית באזור ( מפאת צנעת הפרט לא נזכיר כאן שמות ללא אישור הדמויות) . טסנו לאתונה שכרנו רכב התבשרנו כי הרכב שביקשנו לא היה בנמצא וחברת השכרה תצ'אפר אותנו ותמסור לידינו רכב מפואר וגדול (ועל סיפורו של הרכב בהמשך) . כך החל הרומן שלנו עם חצי האי פיליון שנמשך ומתפתח עד יום זה וכנראה עד לעולמים. טוליפ אשתי כבר לא פעם אומרת לי: "אתה הרי איש של מילים ויודע לכתוב, לך זה בא בקלות אז אולי תכתוב בלוג על קורות חיינו? ואני, נמנעתי עד כה מכך. אבל כנראה שיש לחיים דינמיקה משלהם ולכל דבר יש עיתוי מתאים. אולי זה הבוקר הסגרירי או רוגע מסוים שמאפשר לי לשבת מול המסך בקומה השנייה בביתנו כאן בישראל ולכתוב. לא הכל אספר ואחשוף כבר עכשיו אך אין חשש כי המילים יגמרו וגם לא הסיפורים. הבלוג הזה הוא בלוג משותף שלי ושל טוליפ ויחד ננסה להכניס אתכם לעולמנו ואף לנסות לתרום מניסיוננו בלי יומרות, מי שירצה יקח מה שיחפוץ מתוך התוכן שיובא לפניכם.
קצת עלי, שמי ערן שקד אני בן 58 קצין משטרה ותיק. אני נימצא בישורת האחרונה של הקריירה המשטרתית שלי ועם מחשבות על יציאה מתישהו ופתיחתה של דרך חדשה.
הבלוג אותו אני כותב הוא השביל בו אני הולך לקראת הצומת בו אחליט מתי ולאן לפנות בהמשך .